חוסר איזון במערכת העצבים האוטונומית

מערכת העצבים האוטונומית אחראית על ויסות תהליכים חיוניים בגוף שאינם בשליטתנו המודעת – נשימה, דופק, עיכול, ויסות טמפרטורה ועוד. כאשר האיזון בין הענפים שלה הסימפתטי והפאראסימפתטי  מופר, אנו רואים הופעה של תסמינים רבים, גופניים ונפשיים כאחד. חוסר איזון זה נקרא Autonomic Nerve Imbalance, והוא נמצא בשורש של מצבים רבים שמגיעים לקליניקה.

דומיננטיות סימפתטית ופאראסימפתטית

המצב הנפוץ ביותר הוא Sympathetic Dominance – דומיננטיות של המערכת הסימפתטית, המעמידה את הגוף במצב מתמיד של “היכון לקרב”. לעומתו, Parasympathetic Dominance נדיר יותר, ונראה לרוב אצל מטופלים עם היסטוריה ארוכה של ניתוחים, תרופות או עייפות אדרנלית ממושכת. מצב נוסף הוא Parasympathetic Deficiency – חולשה של המערכת הפאראסימפתטית שמבליטה את הפעילות הסימפתטית גם כאשר זו עצמה אינה חריגה.

גורמים לחוסר איזון

מספר התנהגויות וגורמים סביבתיים מעמיקים את הפער בין שתי המערכות:

• שימוש בחומרים ממריצים או מדכאים – קפאין, אלכוהול, ניקוטין, תרופות שונות. הקפאין, למשל, הוא הממריץ הנפוץ ביותר. בעוד פולי קקאו לא קלויים עשירים בנוגדי חמצון ומינרלים, קלייתם משנה את השפעתם.

• חשיפה מתמשכת לסטרס ולחץ נפשי.

• חסר במנוחה וחופשות.

• אכילה בשעות הלילה – שעה בה מערכת העיכול אינה ערוכה לפעולה.

• שימוש עודף בתרופות, ויטמינים או צמחים.

כל אלה יוצרים מסרים סותרים במערכת העצבים, עד שהיא מאבדת את יכולתה לשמור על יציבותה.

המאפיינים של דומיננטיות סימפתטית

כאשר המערכת הסימפתטית שולטת לאורך זמן, הגוף מתנהל כאילו נמצא באיום מתמשך. במציאות המודרנית אין טורפים או סכנות קיומיות, אך ההתניות המנטליות והחברתיות משמרות את מצב ה"הישרדות". המטופלים יתארו תסמינים כגון:

• דופק מהיר ומתוח (לעיתים מעל 80),

• תחושת לחץ בראש או בחזה גם בלחץ דם תקין,

• נטייה לחרדה, עצבנות וקפיציות,

• קשיי שינה,

• כאבי ראש תכופים,

• שתן מועט,

• בחילה בבוקר והיעדר תיאבון, עם תלות בסטימולנטים כמו קפה,

• כאבי גב וכיווצי שרירים שאינם מבניים,

• נטייה לשרוד זמן רב בלי מנוחה, תוך שחיקה הדרגתית של האדרנל.

בבדיקה נמצא לרוב דופק מהיר או מתוח, מתח בשרירי SCM (בעיקר ימין), ורגישות בנקודות מסוימות על מרידיאני היין.

אבחון קליני

האבחון אינו מתבסס על סימפטום יחיד, אלא על שילוב של סיפור חיים, דופק, לחץ דם, רפלקסים ורגישויות נקודתיות. חשוב להבחין בין הפרעה מקומית (כגון טשטוש ראייה) לבין הפרעה מערכתית – אוסף סימנים המעידים על חוסר איזון עמוק במערכת האוטונומית.

עקרונות הטיפול

הטיפול נבנה בשלבים, בהתאם למצב המטופל ולרפלקסים הנמצאים בבדיקה:

שלב ראשון – טיפול בהפרעות בסיסיות כמו אוקצו (זרימת דם פריפרית), רפלקסים חיסוניים, חולשת קיבה, או צורך בדטוקסיפיקציה מערכתית. לעיתים שלב זה בלבד מספיק לשינוי משמעותי בדופק ובתסמינים.

שלב שני – אם אין שיפור, עוברים להתייחסות לנקודות "אש" המעידות על מצב האדרנל , והדופק המהיר. כאן נכנסים לתמונה טכניקות דיקור ייחודיות, טיפול במוקסה, ועידוד שינוי אורח חיים – שינה מוקדמת, אכילה בבוקר, והפחתת סטימולנטים. פעילות גופנית אירובית אינטנסיבית מומלצת במיוחד במצבי מצוקת חמצן.

שלב שלישי – מיועד למקרים עיקשים בהם נותר מתח בצוואר ובנקודות רפלקס נוספות, והוא כולל הרחבת הפרוטוקול לדיקור נקודות ספציפיות.

---

כך הופך חוסר האיזון במערכת העצבים האוטונומית מנושא מורכב ומופשט למצב קליני ברור, עם מאפיינים ברורים, דרכי אבחון מסודרות, ופרוטוקול טיפול מובנה. ההבנה שהגוף נלכד במצב "הישרדות" כרוני מאפשרת לנו לא רק לטפל בסימפטומים, אלא גם להשיב למטופל את היכולת הבסיסית שלו – להירגע, לנשום, ולחזור לאיזון.