בלוטת האדרנל, טראומת לידה

התשת האדרנל וטראומת לידה: מאיפה מתחילה השחיקה?

במציאות הישראלית, פנייה בגין חרדה, עייפות קשה ואף אדישות למתרחש הן סיבות שכיחות לטיפול.
התפיסה של התשת האדרנל (Adrenal Fatigue), כפי שאני בודקת ומטפלת בה בקליניקה, מבוססת על קונספט שפיתחה קיקו מאצומוטו בשנות ה-80.

האדרנל הוא לא רק בלוטה. זו מערכת שלמה שמפרישה הורמונים חיוניים: קורטיזול, אדרנלין, נורואדרנלין ואחרים – בלעדיהם אי אפשר לשרוד. סטרס, גם אם הוא "רק" מחשבה מתמשכת, מפעיל שרשרת תגובות שמחולקת לשלושה שלבים:

שלב האזעקה

הגוף מתגייס במהירות: הקורטיזול עולה, מערכת הלימפה מתכווצת, מערכת החיסון מושתקת זמנית, לחץ הדם והסוכר עולים, והעיכול נפסק. הגוף מוכן לשרוד – לא לעכל, להחלים או להירגע. זוהי תגובה טבעית, אך כשהיא מתמשכת – היא הרסנית.

שלב ההסתגלות

כשהסטרס ממשיך, הגוף מתרגל. רמות ההורמונים מתייצבות והתחושה היא של "אדישות". אבל זו אדישות מסוכנת – כי הגוף פשוט נכנס להישרדות שקטה.

שלב ההתשה

בשלב הזה המערכת קורסת. ייצור הקורטיזול מתבלבל – לפעמים עולה עוד יותר, לפעמים קורס. תסמינים כמו דופק במנוחה, פלפיטציות, חרדות או עייפות שלא משתפרת הם חלק מהתמונה.

מה מפעיל את האדרנל?

טראומה, מחלה כרונית, ניתוח, סטרס מתמשך, חוסר שינה, אפילו מצבים פשוטים כמו חוסר חמצן או דלקת כרונית – כל אחד מהם יכול לשבש את האיזון העדין הזה.

בקליניקה אני בודקת את רפלקס האדרנל סביב הטבור. זהו אזור שמסמן האם הגוף "זוכר" את הסטרס, ואם הוא עדיין מתמודד איתו. לעיתים, אני מזהה גם הקשרים בין צד הגוף הפגוע למיקום הרפלקס בבטן – דבר שמכוון אותי גם בטיפול עצמו.

גם בדופק אפשר לראות את הסיפור:

• דופק מהיר, מתוח ודק – מעיד על מצב חדש יחסית של סטרס. קל יותר לטיפול.

• דופק איטי, שוקע וחלש בפרוקסימליות – מצביע על שחיקה כרונית. במצבים אלו הטיפול ארוך ומעמיק יותר.

כשהכול מתחיל עוד לפני הלידה

בכבד יש רצועה שמחלקת אותו לשניים – שריד לכלי הדם הטבוריים שחיברו את הכבד של העובר לדם של האם. לפי התפיסה הקלאסית, זו רקמה "זוכרת".
אם היא לא מצליחה לשחרר חומרים שהעובר לא אמור לשאת, היא עלולה להיתקע ולהשפיע על תפקוד הריאות, מערכת החיסון, ועל היכולת של האדם לחיות את חייו במלואם.

חיתוך מוקדם של חבל הטבור מונע תהליך הסתגלות תקין. הורמונים שמגיעים מהאם נותרים כלואים בגוף התינוק. תאי T מתחילים לתקוף אותם – ומשם נולדות לעיתים מחלות אוטואימוניות מוקדמות כמו אטופיק דרמטיטיס או אסתמה.

על פי התפיסה הזו, כל לידה לא טבעית – קיסרי, מלקחיים, ואקום, אפידורל, זירוז – היא טראומה שנחרטת בגוף ומשפיעה על הרפלקס הטבורי. זה לא רק סיפור רגשי – זה ביולוגי, תפקודי ועמוק מאוד.

החיבור שלנו ל"שמיים" דרך GV4 מתקיים רק כשהאדמה – האמא – שחררה אותנו. חיתוך לא טבעי פוגע בקשר הזה.

למה זה חשוב?

במצבים של כאבים כרוניים – כמו סכיאטיקה, כאבי צוואר לאחר whiplash או תשישות קשה – אני נוגעת בטבור ובודקת. אם הרקמה מגיבה – יש מעורבות אדרנל. ואם הדיקור עוזר – זו הדרך לטפל.

אני תמיד שואלת את עצמי: למה הוא לא יוצא מזה? למה הכאב לא משתחרר? למה הגוף לא חוזר לעצמו?
הגוף יודע לתקן ושואף תמיד לחזור למצב בריא כאשר קיימים התנאים המתאימים לכך.

---

סיכום

בקליניקה אני בודקת את הרפלקסים, את הדפקים, ובעיקר – מחברת את הסימנים למצב הקליני שלכם.
טיפול נכון יכול לשקם את התגובה הסימפתטית וההורמונלית של הגוף, ולעזור לו לחזור לאיזון.